Bikourim
Daf 9b
משנה: אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְרָכִים וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד. שָׁוֶה לָאִילָן בָּעָרְלָה וּבָֽרְבָעִי וּבַשְּׁבִיעִית. וְלַיָּרָק שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ אִישּׂוּרוֹ דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר שָׁוֶה לָאִילָן בְּכָל דָּבָר.
Traduction
Le cédrat ressemble aux arbres sous 3 rapports et aux légumineux sous un rapport (66)''Cf. Suka 39b; Rosh Hashana 14b; Qidushin 2b.'': il ressemble aux arbres pour l’orla, la sainteté du fruit de la 4e année et le caractère sacré de la 7e année agraire; il a ceci de commun avec le légumineux qu’il est soumis aux dîmes de sa récolte. Tel l’avis de R. Gamliel. Selon R. Eliézer, il ressemble aux arbres sous tous les rapports.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אתרוג שוה לאילן וכו'. לענין ערלה ולרבעי מונין לו משעת חנטה כאילן וכן לשביעית שאם חנט בששית ונגמר בשביעית פטור הוא מן הביעור ולענין מעשרות הרי הוא כירק שהולכין אחר שנת לקיטתו ואם נלקט בשנה שניה מתעשר מעשר שני ואם בשלישית מעשר עני:
הלכה: נִיחָא הַתְּרוּמָה אוֹסֶרֶת אֶת הַגּוֹרֶן. 9b תִּיפְתָּר שֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁיבּוֹלִין. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁיבֳּלִין פָּטוּר מִתְּרוּמָה גְדוֹלָה.
Traduction
On comprend que l’ajournement de l’oblation interdise l’usage de toute la grange (dès la mise en grange, ce 1er prélèvement est indispensable); mais est-ce que l’omission de la dîme comporte la même gravité? Il se peut, fut-il répondu, qu’il s’agisse du cas où le lévite a précédé le cohen dans la réception des redevances, le blé étant encore en épis; en ce cas, dit R. Abahou, au nom de R. Simon b. Lakish (64)Cf. ci-dessus, (Halla 1, 4)., on est dispensé de l’oblation principale (et le 100e suffit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא התרומה אוסרת את הגורן. וחסר כאן סיום הקושיא והמעשר אוסר את הגורן כלומר בתרומה שהיא בתחילה ניחא שתולה בה איסור הגורן עד שיפרישה אבל היאך תולה בהפרשת המעשר דנהי דמשהוקבע למעשרות צריך הוא להפרישן מ''מ מכיון דכבר תני להתרומה ממילא ידעינן שלאחר הפרשת התרומה מפרישין המעשרות כסדרן ומדקא חשיב גם למעשר שאוסר את הגורן משמע אע''פ שלא הפריש התרומה נאסר הגורן עד שיפריש המעשר והיכי משכחת לה הרי התרומה לעולם קודמת היא ומשני תיפתר דמשכחת לה שהקדימו הלוי להכהן ונטל המעשר בשבלים דפטור הוא מתרומה גדולה כדאמר ר' אבהו וכו' לעיל בפ''ק דחלה בהלכה ד' ואע''ג דבמעשר ראשון קאמר ואנן הכא במעשר שני איירינן הא אמרינן התם לקמן דאף מעשר שני שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה דגמרינן ממעשר ראשון ועלה הוא דקא סמיך הכא:
נִקְנִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע דִּכְתִּיב בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם.
Traduction
– Il peut acquérir les prémices, est-il dit, même encore adhérentes à la terre, parce qu’il est écrit (Nb 18, 13): les prémices de tout ce qui est sur le sol;
Pnei Moshe non traduit
גמ' נקנין במחובר לקרקע וכו'. כמפורש הכל במתני':
עוֹשֶׂה אָדָם אֶת כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים. דִּכְתִיב וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל.
Traduction
on peut cueillir comme telles tout son champ,parce qu’il est dit (Ez 44, 30): les prémices de tout ce qui est produit en tout;
וְחַייָבִין בְּאַחֵרָיוּתָן דִּכְתִּיב רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָֽתְךָ.
Traduction
et l’on est responsable, selon ces mots (Ex 23 19): Les prémices des premiers fruits de la terre.
וּטְעוּנִין קָרְבָּן. נֶאֱמַר כָּאן שִׂמְחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שִׂמְחָה. מַה שִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שְׁלָמִים אַף כָּאן שְׁלָמִים.
Traduction
On les accompagne d’une offrande, ce que l’on déduit de l’analogie des termes ''joies'', employés ici au sujet des prémices (Dt 26, 11) et ailleurs au sujet des fêtes en général (Dt16, 14); or, comme dans ce dernier passage il s’agit de sacrifices pacifiques (Dt 27, 7), il en sera de même ici.
וְשִׁיר. נֶאֱמַר כָּאן שִׁיר וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים.
Traduction
Il y aura un chant, est-il dit, c’est en vertu de ce qu’il est dit bon ici (Dt 26, 11) et ailleurs (Ez 32, 22), dans ce verset: Tu es pour eux comme une chanson gaie, exécutée par une belle voix, par un bon musicien.
וּתְנוּפָה. דִּכְתִיב וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ. לְרַבּוֹת הַבִּיכּוּרִין שֶׁיִּטְעֲנוּ תְנוּפָה כְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
Traduction
La présentation a lieu, en vertu de ce qu’il est dit (Dt 26, 4): le cohen prendra le panier de ta main et le posera (65)''Sifri, à ce verset, Suka 47b; Makot 18b; Menahot 61b.'', dernière expression qui implique par extension (Lv 7, 30) le devoir de présenter les prémices, conformément à R. Eliézer b. Jacob.
וְלִינָה. דִּכְתִּיב וּפָנִיתָ בַבּוֹקֶר וְהָלַכְתָּ לְאוֹהָלֶךָ. הָא כָּל הַפּוֹנוֹת שֶׁאַתָּה פוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא בַבּוֹקֶר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאֵין עִמָּהֶן קָרְבָּן. אֲבָל יֵשׁ עִמָּהֶן קָרְבָּן בְּלֹא כָךְ טָעוּן לִינָה מַחְמַת הַקָּרְבָּן.
Traduction
Enfin, elles séjourneront une nuit au Temple, comme il est dit (Lv 16, 7): Tu te tourneras le matin et te rendras à ta tente; d’où l’on conclut qu’à chaque emploi de cette expression, elle s’applique au départ du matin (impliquant le séjour de la nuit). Toutefois, dit R. Yona, c’est vrai lorsque nul sacrifice n’accompagne l’offre; mais lorsqu’elle est accompagnée d’un sacrifice, la question d’hébergement va de soi à cause du sacrifice.
Pnei Moshe non traduit
הדא דתימר בשאין עמהן קרבן. דאין הקרבן אלא למצוה לכתחילה אבל אינו מעכב והלכך איצטריך למיחשב לינה אבל אם יש עמהן קרבן בלא כך טעון היא לינה מחמת הקרבן והא גופה קמ''ל דאין הקרבן מעכב:
רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי מַייְשָׁא וְחַד מִן רַבָּנִין. חַד מִינְהוֹן אָמַר זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהַפֵּירוֹת הַטְּמֵאִין חַייָבִין בְּבִיכּוּרִים. וְחָרָנָה אָמַר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁיבֳּלִין פָּטוּר מִתְּרוּמָה גְדוֹלָה.
Traduction
R. Yona dit que R. Mesha et un autre rabbin expliquent diversement la Mishna (§ 5), sans se contredire: l’un, parlant du prélèvement pur pour libérer la partie impure, en déduit que les fruits impurs sont aussi soumis au devoir des prémices (sans quoi il n’y avait pas à parler d’impurs); l’autre, traitant de l’interdit pour toute la grange, en conclut la dispense de l’oblation sacerdotale pour la grande dîme que le lévite a prélevée sur les épis avant le cohen.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' מישא וחד מרבנין וכו'. לא פליגי אלא חד מדייק מהרישא דזאת אומרת שהפירות הטמאין חייבין בביכורים מדקתני דתרומת מעשר שוה להן דניטלין מן הטהור על הטמא א''כ אלו שנטמאו חייב להפריש עליהן בכורים ואידך מדייק מהסיפא דקתני תרומת מעשר אוסר את הגורן כתרומה משמע דלפעמים איסור הגורן תלוי בו ואע''פ שאין כאן תרומה והיינו אם הקדימו להמעשר ראשון בשבלים וכו' כדלעיל בהלכה ג' דאין כאן תרומה ומפריש הלוי תרומת מעשר שבו ואז הותר לו המעשר:
Bikourim
Daf 10a
משנה: כּוֹי יֵשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה וְיֵשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְיֵשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְיֵשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַבְּהֵמָה וְלֹא לַחַיָּה. כֵּיצַד שָׁוֶה לַחַיָּה. דָּמוֹ טָעוּן כִּיסּוּי כְדַם חַיָּה וְאֵין שׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב. וְאִם שְׁחָטוֹ אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ. וְחֶלְבּוֹ מִטַּמֵּא בְּטוּמְאַת נְבֵילָה כַחַיָּה. וְטוּמְאָתוֹ בְּסָפֵק וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר. כֵּיצַד שָׁוֶה לַבְּהֵמָה. חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה וְאֵין חַייָבִין עָלָיו כָּרֵת. וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכוֹל בִּירוּשָׁלֵם וְחַייָב בִּזְרוֹעַ וּבִלְחָיַיִם וּבַקֵּיבָה. רִבִּי לָֽעְזָר פּוֹטֵר שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָיָה. כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה. אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה. הַכּוֹתֵב חַייָתוֹ וּבְהֵמָתוֹ לִבְנוֹ לֹא כָתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי. אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְהֵמָה הֲרֵי הוּא נָזִיר. וּשְׁאָר כָּל הַדְּרָכָיו שָׁוִים לַחָיָּה וְלַבְּהֵמִה וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזְה וְכָזֶה. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי כָּזְה וְכָזֶה.
Traduction
L’antilope (69)''Animal douteux, cité aussi en (Hulin 4, 1); c'est peut-être le tragelaphos (bouc et biche) de Pline, VIII, 33.'' ressemble sous certains rapports à la bête sauvage, sous d’autres à l’animal domestique, sous d’autres, encore aux deux, et enfin à aucun d’eux. Voici en quoi elle ressemble à la bête sauvage: il faut en couvrir le sang après l’avoir égorgée comme celle-ci, ne pas la tuer un jour de fête (70)''Cf. Hulin 79b, 88a et 132a; Betsa, 8a.'', et si c’est fait on n’en couvrira pas le sang (acte interdit en ce jour); la graisse de son cadavre rend impur comme celle d’une bête sauvage; cette impureté est celle du doute, et l’on ne peut pas s’en servir pour racheter le rejeton de l’âne (Ex 34, 20). Voici en quoi cet animal ressemble à une bête domestique:sa graisse est interdite celle de cette dernière, mais elle n’entraîne pas de peine capitale, et l’on ne peut pas l’acquérir pour l’argent de la 2e dîme afin de le manger à Jérusalem; on et tenu d’en prélever pour le cohen l’épaule, les mâchoires et l’estomac. R. Eliézer en dispense, selon la règle de droit que c’est au demandeur de fournir la preuve de la dette. Voici enfin en quoi elle ne ressemble ni à l’un ni à l’autre: il est aussi bien interdit de l’atteler avec l’un qu’avec l’autre, à titre de mélange hétérogène. Si on lègue à son fils ses animaux sauvage ou ses bestiaux, le dit animal douteux n’y est pas compris. Lorsque quelqu’un s’engage (affirme) par vœu de naziréat (71)Cf. Nazir 5, 7 ( 34a). que c’est soit un animal sauvage, soit une bête domestique, le vœu est valable. Pour tout le reste, on le traite à l’égal de la bête sauvage ou domestique, savoir qu’il faut l’égorger, que son cadavre rend impur, etc. qu’il est interdit d’en manger un fragment avant l’égorgement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כוי. נחלקו בו אם הוא מורכב מן העז ומן הצבי או בריה בפני עצמו הוא ובגמרא הכא אמרי רבנין דבריה בפני עצמו הוא:
כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי כדם חיה. ומכסין אותו בלא ברכה ואין שוחטין אותו ביו''ט משום דא''א לכסות את דמו בי''ט דלא ידעינן ביה אם מין חיה הוא או מין בהמה ואפר כירה דמוכן הוא היינו לודאי אבל לא לספק:
וחלבו מטמא טומאת נבילה כחיה. לפי שחלב בהמה טהרתו התורה כדכתיב וחלב נבלה וגו' יעשה לכל מלאכה וזה שמא חיה הוא וחלב חיה טמא לפיכך טמא הוא וטומאתו מספק:
ואין פודין בו פטר חמור. דשמא חיה הוא והתורה אמרה תפדה בשה:
מתני' כיצד שוה לבהמה חלבו אסור. מחמת ספק כחלב בהמה אבל אין חייבין עליו כרת וכן אין לוקין עליו שאין האיסור אלא מספק:
ואינו נלקח וכו'. כלומר ואע''ג דאמרינן דבמקצת שוה לבהמה הוא היינו לחומרא לאסור חלבו וכן חייב הוא בזרוע ולחיים וקיבה כבהמה אבל אינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים דתנינן בפ''ק דמעשר שני דלוקחין בהמה בכסף מעשר ולהקרב שלמים וזה א''א להקריבו דספק חיה הוא ודלא תימא דא''כ מיהת יקח אותו לבשר תאוה לאכול בירושלים כדתנינן שם גבי חיה קמ''ל דאף לבשר תאוה אינו נלקח בכסף מעשר דספק בהמה הוא:
ר''א פוטר. מהמתנות לפי שהכהן מוציא מחבירו ועליו הראיה דבהמה הוא ואין הלכה כר''א דאע''ג דספק הוא התורה רבתה לחיוב מתנות דכתיב אם שה לרבות את הכוי:
מתני' כיצד אינו שוה לא לחיה לא לבהמה אסור משום כלאים וכו' והכותב וכו' לא כתב לו את הכוי. שאינו לא חיה ולא בהמה:
אמר הריני נזיר וכו'. כלומר אם חיה הוא או לא או אם בהמה הוא או לא ה''ז נזיר דספק איסורא לחומרא כדתנינן בפ''ה דנזיר ומייתי לה בגמרא:
ושאר כל דרכיו שוין וכו'. בגמרא קאמר לרבות להרובע או הנרבע ממינו שחייב:
משנה: דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. וְדַם הַשֶּׁרֶץ אֵין חַייָבִין עָלָיו.
Traduction
Le sang des bipèdes (l’homme) a, comme le sang des animaux (68)Cf. (Dt 12, 16), la faculté de rendre les semences aptes à l’impureté (à l’instar de l’eau); mais il a cela de commun avec le sang des reptiles que si, par erreur, l’on en buvait, on ne serait pas condamnable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' דם מהלכי שתים. הוא דם האדם שוה לדם בהמה לענין הכשר זרעים אם הוציאו לשתיה כדתנן בסוף מכשירין:
דם השרץ אין חייבין עליו. משום דם אלא הרי הוא כבשרו כדתנן במעילה ובפ''ו דמכשירין ובנוסחות המשניות גריס ודם השרץ וכו' ופירשו בו שעל דם האדם קאי שלענין זה שוה הוא לדם השרץ שאין חייבין עליו:
הלכה: אִם לָאִילָן לָמָּה לַיָּרָק. אִם לַיָּרָק לָמָּה לָאִילָן. תַּמָּן אָֽמְרִין נִכְנַס מִשִּׁישִּׁית לַשְּׁבִיעִית הֲרֵי לַבְּעָלִין כְּאִילָן וּפָטוּר 10a מִמַּעְשְׂרוֹת כְּיָרָק. אָמַר לוֹן רַב הַמְנוּנָא. אָֽמְרִין דְּבַתְרָהּ. נִכְנַס מִשְּׁבִיעִית לַשְּׁמִינִית הֲרֵי הוּא הֶבְקֵר כְּאִילָן. וְחַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת כְּיָרָק. וְהֶבְקֵר חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
Si l’on compare le cédrat à un arbre sous le rapport de l’an 7e de repos, pourquoi ne pas continuer à l’assimiler aux produits de la 6e année avec obligation de la dîme, au lieu de l’en dispenser à titre de légumineux? Si au contraire c’est un légumineux, et comme tel dispensé de la dîme, il ne saurait être un arbre? On a expliqué à Babylone qu’un tel produit qui a commencé de croître en la 6e année et a fini en la 7e, jouit du bénéfice de la 6e année, à savoir que le maître n’est pas tenu de l’abandonner (comme en l’an 7e), et du bénéfice de la 7e, à savoir qu’il n’est pas besoins de le rédimer. Mais, leur dit R. Mamnina, appliquera-t-on le même procédé au produit ultérieur, qui a fleuri en la 7e année et a cessé de croître, puis a été cueilli en l’an 8e? Subira-t-il toutes les gravités du cas, c.-à-d. d’être forcément abandonné à tous, étant de l’an 7e, puis rédimé à titre de plante de 8e année ordinaire? Non, ce qui a été une fois abandonné n’est plus jamais soumis aux dîmes.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אם לאילן למה לירק וכו'. כלומר הא כיצד דאם אתה אומר שהוא שוה לאילן לשביעית א''כ אם נחנט בשביעית פטור הוא ממעשרות והדר אמרת שלענין מעשר הולכין אחר לקיטתו כירק ואם נלקט בשמינית חייב הוא במעשרות:
תמן. בבבל אמרין דהולכין בו להקל לענין שניהן כגון אם נכנס מששית לשביעית דהרי הוא לבעלים ופטור מן הביעור הואיל וחנט בששית וכדין אילן ופטור הוא ממעשרות דנלקט הוא בשביעית וכדין ירק:
אמר לון רב המנונא. א''כ היאך אומרים אתם דבתרה בדבר שאח''כ כגון אם נכנס משביעית לשמינית והרי הוא הפקר שחנט בשביעית כדין אילן ויהא חייב במעשרות כדין ירק שהרי נלקט הוא בשמינית:
והבקר חייב במעשרות. בתמיה וסיומא דקושיא היא דלדבריכם צריך הוא שיהא כך בנכנס משביעית לשמינית והאי לא מצית אמרת דהרי מכיון שכבר דין הפקר לו מחמת שחנט בשביעי' היכי מחייבת ליה בתר הכי למעשרות וכי הפקר חייב במעשרות:
הלכה: רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה. וְהָא תַנִּינָן דַּם הַשֶּׁרֶץ אֵין חַייָבִין עָלָיו. אָמַר רִבִּי בָּא אֵין חַייָבִין עָלָיו כָּרֵת. וְהָתַנֵּי דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם שֶׁאֵין בּוֹ טוּמְאָה קַלָּה. דַּם הַשֶּׁרֶץ שֶׁאֵין בּוֹ טוּמְאָה חֲמוּרָה. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁהִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם דָּם. אֲבָל אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שֶׁקֶץ לוֹקֶה.
Traduction
R. Aba b. Houna dit au nom de Rab: si, après avoir été averti que c’est du sang de reptile, on en mange l’équivalent, on est passible de la peine des coups de lanière. Mais n’a-t-on pas enseigné que pour ce sang l’on encourt pas de condamnation? C’est que, dit R. Aba, la défense n’est pas assez grave pour entraîner la peine du retranchement (c’est celle des coups). Mais de ce que l’on a enseigné que l’on exclut le sang des bipèdes, pour lesquels il n’y a pas d’impureté légère, il résulte qu’il n’y a même pas la pénalité des coups? Ce dernièr allégement, répond R. Hiya b. Ada, a lieu lorsque l’on a été averti que c’est du sang; mais lorsqu’on a été averti que c’est celui d’un insecte, on est passible de cette peine. Rav parle de ce cas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אם התרו בו. על דם השרץ לוקה:
והתנינן וכו'. דאין לוקין עליו דהא אין חייבין קתני וקאמר ר' בא דאין חייבין עליו כרת קאמר אבל לוקין עליו ופריך והתני בתוספתא דכריתות יצא דם מהלכי שתים שאין בו אף טומאה קלה ודם השרץ שאין בו טומאה חמורה ומשמע שגם אין בו מלקות:
הדא דתימר. דאין חייבין עליו דוקא אם התרו בו משום דם אבל אם התרו בו משום שקץ לוקה שדמו כבשרו הוא כדפרישית במתני' ובהכי הוא דאיירי רב דקאמר אם התרו בו לוקה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ אַתְּ מְהַלֵּךְ בּוֹ כְּיָרָק. וּבַשְּׁבִיעִית אַתְּ מְהַלֵּךְ בּוֹ כְּאִילָן. הֵיךְ עֲבִידָא. מֵחֲמִשִּׁית לְשִׁשִּׁית שִׁשִּׁית. מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. נִכְנַס מֵחֲמִשִּׁית לַשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית. לְקָטָן בַּשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. לְקָטָן מֵשִׁשִּׁית חֲמִשִּׁית. נִכְנַס מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית לַשְּׁמִינִית. לְקָטוֹ בַּשְּׁמִינִית שְּׁמִינִית. רַבּוֹתֵינוּ חָֽזְרוּ וְנִמְנוּ אֶתְרוֹג בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ אִישּׂוּרוֹ לְמַעְשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית.
Traduction
R. Yohanan justifie ainsi la contraction apparente de la Mishna: aux années ordinaires de la période agraire, on traite le cédrat comme légume; l’an 7e, comme arbre. Comment en somme l’explique-t-il? Le voici: s’il a commencé l’an 5 et fini l’an 6, on le traite selon l’an 6 (où l’on doit la dîme des pauvres, non la 2e dîme). Si c’est fin de la 6e et commencement de la 7e, on l’applique aussi à l’an 6; s’il a commencé l’an 5 et qu’il a fini aux ans 6 et 7 (le cédrat pouvant rester 2 ans à l’arbre), cela dépend de la cueillette: si elle a eu lieu l’an 7, on se règle d’après l’an 6; si on l’a cueilli l’an 6, on se règle d’après l’an 5 (devant la 2e dîme). Si le produit a pris naissance l’an 6 et continué aux 7e et 8e, il comporte le caractère de l’an 8, ayant été cueilli en cette dernière année. Ensuite, les sages ont de nouveau mis la question aux voix, et ils ont décidé que le cédrat suivra la situation de l’année où on le recueille, tant pour la dîme que pour le repos agraire (67)Cf. Babli, Rosh Hashana 15..
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יוחנן. דהכי פירושא דמתני' ול''ק דהא דאמרן לענין מעשרות הולכים בו אחר לקיטה כירק היינו בשאר שני שבוע ולענין אם מתעשר מעשר שני או עני כדפרישית במתני' ובשביעית את מהלך בו לענין הכל כאילן כדמפרש ואזיל היך עבידא בשאר שני שבוע אם נכנס מחמישית לששית ששית ומתעשר מעשר עני כדין ששית הואיל ונלקט בששית:
מששית לשביעית ששית. ומתחייב במעשרות דהואיל ואמרו דלגבי שביעית עשו אותו כאילן א''כ גם לענין מעשרות הולכין בו אחר חנטה בששית לשביעית:
נכנס מחמישית לששית ולשביעית. לפי שעומד לפעמים ב' וג' שנים על האילן עד שיגמר כולו:
ולקטן בשביעית. כלומר כל מה שלקט ממנו בשביעית דין ששית לו כדאמרן דכל שהוא בשביעית הולכין בו להחמיר לענין מעשרות וקמ''ל דבכה''ג המעשר שלו כדין ששית ולא כדין חמישית שהוא מעשר שני ומשום דמיהת נלקט הוא אחר שעבר עליו ששית:
לקטן מששית ששית. כצ''ל וכדלעיל:
נכנס מששית וכו' לשמינית ולקטן בשמינית. הולכין בו הכל כשמינית וחייב במעשרות:
רבותינו וכו' למעשרות ולשביעית. הולכין בו אחר הלקיטה:
רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ בְּטוּ בִּשְׁבָט. רִבִּי יוֹחָנָן שָׁאַל לְרִבִּי יוֹנָתָן. כְּסִדְרָן שֶׁלְּשָׁנִים אוֹ כְסִדְרָן שֶׁלִּתְקוּפוֹת. אָמַר לֵיהּ כְּסִדְרָן שֶׁלְּשָׁנִים וַאֲפִילוּ שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת.
Traduction
R. Jérémie ou R. Imi dit au nom de R. Yohanan, ou R. Simon au nom de R. Josué b. Levi: tous reconnaissent que le cédrat, quoique traité de légume, commence son année au 15 Shevat (non au 1er tishri). R. Yohanan demanda à R. Jonathan: compte-t-on pour ce mois d’après le cycle ordinaire (lunaire), ou d’après l’ordre des équinoxes (solaires)? C’est le système lunaire, dut-il répondu, et même dans une année embolismique, on compte du milieu de Shevat.
Pnei Moshe non traduit
הכל מודין. שלענין ר''ה שלו אין הולכין בו כירק שר''ה שלו תשרי אלא כאילן ור''ה שלו בט''ו בשבט:
ר' יוחנן שאל לר' יונתן. איזה שבט אמרו שבט דחדשים וכסדרן של שנים שאנחנו מונין לחדשי הלבנה או שבט דתקופה וכסדרן של חדשי התקופות שבשנה מעוברת על הרוב אין התקופה בשבט דחדשים וא''ל לעולם אחר סדרן של שנים הולכין ואפילו בשנה מעוברת:
מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁלָּקַט אֶתְרוֹג וְנָהַג עָלָיו חוּמְרֵי בֵית שַׁמַּי וְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. לָמָּה לִי [אֶתְרוֹג] אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הָאִילָן. תַּנֵּי כְּחוּמְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְחוּמְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי לִיעֶזֶר לֹא מִן בֵּית הִלֵּל אִינּוּן הֲווֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בְּשֶׁחָנַט קוֹדֶם לְט̇וֹ בִּשְׁבָט שֶׁלַּשְּׁנִייָה וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל עִישּׂוּרוֹ עָנִי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר עִישּׂוּרוֹ שֵׁינִי. מַה עָשָׂה לוֹ. קָרָא שֵׁם לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁבּוֹ וּפְדָייוֹ וְנוֹתְנוֹ לֶעָנִי.
Traduction
Il arriva à R. aqiba, ayant cueilli un cédrat, d’adopter les mesures les plus sévères prescrites par Shammaï, aussi bien que celles de Hillel (de donner les dîmes de la 2e année et de la 3e, adoptant le double comput). A quoi bon parler du cédrat? Il devait agir de même pour tout arbre, la discussion de Hillel et Shammaï s’appliquant à n’importe quel arbre? En effet, on a enseigné qu’il suivait les avis plus sévères de R. Gamliel et de R. Eliézer (dont l’un compte à partir de la floraison, l’autre depuis la cueillette). Mais ces 2 docteurs ne sont-ils pas de l’école de Hillel (or, le fait étant survenu le 1er Shevat, n’est-ce pas en tous cas la 2e année, où l’on doit la 2e dîme)? On peut l’expliquer, répondit R. Yossé b. R. Aboun, en disant qu’il s’agit du cas où le fruit à fleuri avant le 15 Shevat de la 2e année, et on l’a cueilli l’an 3e. Or, selon R. Gamliel, on doit en ce cas la dîme des pauvres (puisqu’il fait prédominer la cueillette); d’après R. Eliézer (qui se règle selon la floraison), on devra la 2e dîme. Que dit alors R. aqiba? Il préleva nominalement la 2e dîme sur l’ensemble, la racheta et en fit don aux pauvres.
Pnei Moshe non traduit
מעשה בר''ע שלקט אתרוג וכו'. ופריך אי כחומרי ב''ש וב''ה למה לי אתרוג אפי' בשאר כל האילן דלמר ר''ה שלו באחד בשבט ולמר בט''ו בשבט ומאי קמ''ל בהאי מעשה דאתרוג:
תני. דלא כחומרי ב''ש וב''ה נהוג בה אלא כחומרי ר''ג ור''א דמתניתין נהוג בו ופריך ר''ג ור''א על דב''ה אינון הוו כצ''ל. וכך היא הגי' בפ''ק דר''ה סוף הלכה ב' וכלו' בתמיה ואם כחומרי ר''ג ור''א נהוג בו וכי אתיא האי מילתא דידהו אליבא דב''ה הלא לפי הס''ד דחומרי ב''ש וב''ה נהוג א''כ היה זה בתחילת שבט והשתא אם נהג בו ב' עישורין ס''ל דכבר נתחדשה השנה מאחד בשבט וזהו כב''ש ולא כב''ה:
תיפתר. דה''ק בענין דפליגי ר''ג ור''א באתרוג הוא דנהוג בו כחומרי דתרווייהו כגון שחנט קודם ט''ו בשבט של שנה שנייה ונכנס לשלישית דלר''ג הולכין בו במעשר אחר לקיטתו ועישורו מעשר עני כדין שנה שלישית ולר''א דלכל דבר הוא שוה לאילן והוא חנט בשנייה ועישורו מעשר שני ונהג בו כשתיהן והכל אליבא דב''ה:
מה עשה. הלא מחמת ספק הוא עשה כך דאל''כ היאך נקט חומרי תרווייהו דסתרי אהדדי ואם ספוקי מספקא ליה א''כ היאך יעשה במעשר עני דלמא הדין בו שמעשרו מע''ש והעני הזה יאכלנו חוץ לירושלים וקאמר דכך עשה למעשר הזה שהיה רוצה ליתן להעני קראו בתחלה עליו שם של מעשר שני ופדאו ואח''כ נתנו לעני ואין כאן חשש לכלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source